חברת מכבי תל-אביב כדורגל בע"מ נ' בוזגלו

פסק דין

בקשת המבקשת "להשלמת ולתיקון פסק בוררות" שניתן על-ידי עו"ד בנימין טמיר, מהמוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן – הבורר) ביום 14.11.12 (להלן – פסק הבוררות).

הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בתביעה סמך כתבי הטענות, וללא צורך בקיום דיון.

1.   המשיב, שחקן כדורגל, היה רשום מאז עונת המשחקים 2008-2009 כשחקן הקבוצה המבקשת (להלן – הקבוצה). בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בכל הנוגע לתנאי העסקת המשיב בקבוצה, וזה פנה למוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל בישראל, בתביעה להצהיר על בטלותו של ההסכם שכרתה עמו הקבוצה ביום 1.7.08 (להלן – ההסכם) משזו הפרה אותו, כמו גם להורות על השבת סכומים שנוכו ממשכורתו על-ידי הקבוצה שלא כדין.

2.   ביום 21.8.11 ניתן ע"י הבורר עו"ד חנוך קינן פסק בוררות (להלן – הפסק הראשון) לפיו נדחתה עתירת המשיב להכריז על בטלות ההסכם מחמת הפרתו, אולם בה בעת נקבע כי המשיב ישוחרר מהקבוצה תמורת סך של 2.5 מיליון ₪, בהפחתת "...הסכומים אשר נוכו מהתובע, בגין קנסות משמעתיים, שלא כדין".  הפסק הראשון אושר על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 22.11.11.

3.   ביום 23.8.11 התחייבה קבוצה בלגית, אשר חפצה לצרף את המשיב לשורותיה (להלן – הקבוצה הבלגית) לשלם לקבוצה סך של 500,000 יורו, והמשיב עבר לשחק בשורותיה ביום 25.8.11.

ביום 28.12.11 הגיש המשיב תביעה נוספת נגד הקבוצה, בה עתר לסעדים כספיים שונים, ביניהם, השבת הסכומים שנוכו משכרו שלא כדין, בהסתמך על אשר נקבע בפסק הראשון וצוטט לעיל, וכן מענק העפלה.

הקבוצה הגישה תביעה שכנגד בה עתרה לחייב את המשיב לפצותה בסך של 3,790,000 ש"ח בגין 10 התבטאויות שונות שלו ושל אביו נגד הקבוצה, ובגין 2 הפרות משמעת.

4. ביום 14.11.12 ניתן פסק הבורר השני נושא ענייננו.

הבורר דחה את כל תביעותיו של המשיב, למעט תביעתו לחייב את הקבוצה לשלם לו סך של 264,150 ₪ בגין מענק העפלה לשלב הבתים באופ"א, פריט בגינו נפסק לזכותו הסך הנ"ל.

באשר לתביעה שכנגד, קבע הבורר כי מתוך עשר התבטאויות הוכחו בפניו רק ארבע, ורק ביחס לאחת מהן, זו מיום 30.11.08, התקיים דיון משמעתי – תנאי בל יעבור לחיוב בקנס. הבורר הבהיר, כי משוועדת המשמעת של הקבוצה קנסה את המשיב בסך של 50,000 דולר בגין התבטאות זו וגבתה את הקנס "...באמצעות ניכוי אסור ממשכורתו של הנתבע, ונאלצה להשיב לו הסכום בהתאם לפסק הראשון", העמיד אף הוא את הפיצוי בגין הפרסום על סך 50,000$ (הגם שהיה מוסמך לפסוק פיצוי עד לתקרה של 100,000$). את הסכום הזה שיערך הבורר "בערכי נטו" שקליים ל-90,000 ₪, והורה לקזזו מהסך של 264,150 ₪ שפסק כאמור לזכות המשיב, בנמקו כי "...בהתאם לאמדן שערכתי, הסכום השיקלי בערכי נטו שווה ערך ל-50,000$ עומד על סך (במעוגל) של 90,000 ש"ח" (סעיף 8.12 לפסק הבורר) (ההדגשה שלי).

נוכח האמור, חייב הבורר את הקבוצה לשלם למשיב את ההפרש שהתבטא בסך של 174,150 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.9.11.

כן ראה לחייב את הקבוצה לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ וכן לשאת בשכ"ט הבורר.

5. התובעת טוענת כי יש לתקן את הפסק השני, ושתי טענות עיקריות בפיה:

האחת – הבורר לא היה מוסמך לערוך "שערוך" של סכום הפיצוי (50,000 דולר) מברוטו לנטו, ולצמצמו לסך של 90,000 ₪ בלבד, שכן לא היו בידיו הנתונים החשבונאיים הנדרשים לכך, אף לא ניתנה לקבוצה האפשרות לטעון בעניין זה. על הבורר היה לקבוע כי מסכום המענק שעליה לשלם למשיב ברוטו, יש לקזז את הסך של 50,000 דולר ברוטו, ולא נטו, כפי שקבע. בהקשר זה נטען כי הבורר נתפס לטעות חישוב נוספת משלא ייחס חשיבות לשער הדולר לפיו יש לחשב את סכום לקיזוז, עת היה עליו לערוך את החישוב לפי שער הדולר במועד מתן פסק הבוררות או במועד ביצוע הניכוי בפועל.